לאחרונה פסק דין משמעותי מאד אשר ניתן במסגרת הליך בע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית התמקד בהלכת השיתוף המוכרת במשפט הישראלי.
הלכת השיתוף קובעת חזקה בנוגע לבני זוג שחיים יחד ומקיימים משק בית משותף. לפי החזקה, הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף אשר שייך לשניהם בחלקים שווים. בנסיבות מסוימות גם נכסים שלא נצברו במלואם במהלך החיים הזוגיים עשויים להיכלל בגדר הרכוש המשותף לצדדים לפי הלכת השיתוף.
הלכה זו מבוססת על ההיגיון לפיו בני הזוג תורמים באופן שוויוני לרווחת המשפחה, באופן שמצדיק להחיל על רכושם משטר של שיתוף ולחלקו "שווה בשווה".
בפסק הדין דובר על בני זוג, ידועים בציבור, אשר ניהלו מערכת יחסים במשך כ-12 שנים. במהלכה נולדו להם שני ילדים.
לפלונית שויכה דירת מגורים בקיבוץ שבו היא חברה בסמוך לתחילת מערכת היחסים. פלוני ופלונית עברו לגור יחדיו בדירתה של פלונית. יחד הם גרו בדירה במשך כ-12 שנים. בתום 12 השנים נפרדו בני הזוג ופלונית עזבה את הדירה.
בית משפט לענייני משפחה קבע כי הדירה תחולק שווה בשווה. בית המשפט המחוזי קבע שפלוני זכאי לרבע מהדירה בלבד וזאת תחת ההנחה שנכסים הנכללים בגדר הרכוש המשותף לפי הלכת השיתוף ניתנים לחלוקה באופן שאינו שוויוני.
***
בית המשפט העליון נדרש להכריע בשאלה קריטית לזוגות רבים במדינה – האם ניתן לחלק רכוש משותף לפי הלכת השיתוף בחלקים שאינם שווים?
השופטת הנכבדה וילנר השיבה על כך בשלילה נחרצת. לפי פסק דינה, סטיה כזו אינה מתיישבת עם רציונל ההלכה, ובהיעדר הוראת חוק המתירה זאת, סטיה כאמור אינה אפשרית.
השופטת וילנר קבעה כי משהצדדים קיימו אורח חיים זוגי תקין, חיו בדירה כ-12 שנים, פעלו במאמץ משותף מתוך קופה משותפת, מימנו יחד את עלויות שיפוץ הבית וגידלו יחד את ילדיהם בדירה הלכת השיתוף חלה עליהם. משכך, נקבע כי הדירה תחולק בחלקים שווים בין בני הזוג.
השופטת הנכבדה שללה את האפשרות לבצע היקש לסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 מאחר שאינו חל על ידועים בציבור. משכך, לא ניתן לחלק את הדירה באופן שאינו שיוויני בהתאם למשטר רכוש של איזון משאבים החל מכוח חוק זה.
***
חשוב להדגיש, הלכת השיתוף אינה שוללת מבני זוג את האפשרות לערוך הסכם ממון. לפיכך בני הזוג יכולים להחליט באמצעות הסכם ממון מהו המשטר הרכושי שיחול בעניינם ואולי להימנע ממחלוקות עתידיות.