פסק דין רשות מקרקעי ישראל: הערעור על שיווק מקרקעין כפלושים

בפוסט זה אסקור פסק דין מקרקעין עדכני.
הפוסט עוסק ברשות מקרקעי ישראל.
הוא עוסק גם בערעור מנהלי.
בנוסף, הוא עוסק בשיווק מקרקעין כפלושים.
אלה ארבע מילות המפתח המרכזיות כאן.
פסק הדין ניתן בבית המשפט העליון.
ההליך נשא מספר עע"ם 2323-07-26.
השופט דוד מינץ כתב את פסק הדין.
לצדו ישבו השופט אלכס שטיין והשופטת גילה כנפי-שטייניץ.
בית המשפט נתן את פסק הדין ביום 16.8.2026.

פרטי ההליך והצדדים

המערערים היו עשרה אנשים.
המערערים 1 עד 9 היו יורשי המנוח.
שמו של המנוח היה עבד אלרחמאן אבו סנינה ז"ל.
המערער 10 רכש מהמנוח זכויות חוזיות נטענות.
המשיבה הייתה רשות מקרקעי ישראל.
הערעור הופנה נגד פסק דין מנהלי קודם.
את פסק הדין הקודם נתן השופט מ' פירר.
הוא ישב בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
הוא דן כבית משפט לעניינים מינהליים.
המחוזי נתן את פסק דינו ביום 25.6.2026.
ההליך הקודם היה עת"מ 68058-11-25.

מה ביקשו המערערים מרשות מקרקעי ישראל

המערערים ביקשו סעד כפול.
תחילה, הם ביקשו הקצאה בפטור ממכרז.
הבקשה נגעה למקרקעין בג'לג'וליה.
לחלופין, הם ביקשו שיווק במכרז פומבי.
השיווק התבקש כ"תפוסים" או כ"פלושים".
פסק הדין מסביר את משמעות "פלושים".
מדובר בקרקע שמוחזקת ללא זכות חוקית.
ההחזקה נעשית בלי חוזה, היתר, או רישיון.

הרקע העובדתי: הפלישה, ההסכם, וההחלטות

הסכסוך נגע למגרש 20 חלקה 13 גוש 7506.
המגרש נמצא ביישוב ג'לג'וליה.
רמ"י ניהלה את המקרקעין.
לפי פסק הדין, המנוח פלש למקרקעין.
הפלישה אירעה סביב שנת 1998.
המנוח גידר את השטח.
אחר כך הוא הקים אורווה ומחסן.
בשנת 2009 נכנס המערער 10 לתמונה.
הוא התקשר עם המנוח בהסכם לרכישת המקרקעין.
בהמשך, הוא בנה שם בית.
כיום הוא מתגורר שם עם משפחתו.

עוד קודם, רמ"י הגישה תביעת סילוק יד.
התביעה הוגשה בשנת 2001.
בית המשפט קיבל את התביעה בשנת 2002.
פסק הדין הורה על פינוי המקרקעין.
עם זאת, פסק הדין לא בוצע אז.

במקביל, רמ"י קיבלה החלטה נוספת.
מדובר בהחלטת הנהלה מספר 408.
ההחלטה אישרה הקצאה בפטור ממכרז.
ההקצאה אושרה בעד מחיר מלא.
אולם ההקצאה לא יצאה לפועל.

בשנת 2011 עלה חשד אצל רמ"י.
רמ"י חשדה שהמנוח סיחר בזכויותיו.
המנוח חתם על תצהיר מכחיש.
הוא התחייב גם שלא יסחר בזכויות.
לאחר מכן, רמ"י הודיעה על בנייה בידי אחר.
היא הודיעה גם על כוונה לבצע פינוי.
בדיעבד, התברר שנחתם חוזה מכר ב-2009.
הצדדים לא דיווחו לרמ"י על החוזה.

בהמשך הוגשו כמה עתירות מנהליות.
שתי עתירות מוקדמות עסקו בהחלטה 408.
העתירה הראשונה נמחקה בהסכמה.
העתירה השנייה נדחתה בשנת 2015.
אחר כך המנוח שינה כיוון.
הוא ביקש לשווק את המגרש כ"פלוש".
רמ"י קיבלה את הבקשה בהחלטה 3847.
ההחלטה הותנתה בתנאים שונים.

לאחר פטירת המנוח, רמ"י שינתה עמדה.
היא הודיעה שהחלטה 3847 אינה רלוונטית.
היא גם פתחה הליכי הוצאה לפועל.
בתגובה, הוגשה העתירה השלישית.
בית המשפט קיבל אותה חלקית.
הוא הורה לרמ"י לשוב ולבחון.
הבחינה נדרשה לאור סיחור הזכויות.

אחר כך הגיעה החלטה 5470.
רמ"י קיבלה אותה ביום 18.7.2023.
היא קבעה שאין לשווק כ"פלושים".
היא גם סירבה לחדש את החלטה 3847.
רמ"י נימקה את השינוי בכמה טעמים.
תחילה, היא ציינה מצגים מטעים מצד המנוח.
בנוסף, היא הדגישה את הסכם המכר.
היא ציינה גם הסתרה של ההסכם.
עוד קבעה שאין למערער זכות במקרקעין.
לבסוף, היא הסתמכה על סעיף 2ה לחוק.

מה קבע בית המשפט המחוזי

המחוזי דחה את העתירה הרביעית.
הוא דחה את בקשת היורשים להקצאה.
לדבריו, העתירה השנייה כבר הכריעה בנושא.
אותו פסק דין הפך חלוט.

המחוזי דחה גם את ההשגות נגד פסק הפינוי.
הוא קבע שלא הוגש עליו ערעור.
לכן, הפסק הפך חלוט מזמן.
עוד קבע שההליך המנהלי אינו הזירה המתאימה.
הוא הוסיף שקיימת גם בעיית שיהוי חריפה.

לגבי החלטה 5470, המחוזי דחה את העתירה.
הוא מצא שיהוי של יותר משנתיים.
מעבר לכך, הוא בחן את הטענות לגופן.
הוא קבע שההחלטה אינה פגומה.
הוא קבע גם שהיא אינה בלתי סבירה.
המחוזי הדגיש את סעיף 2ה לחוק.
הוא הדגיש גם את מכירת המקרקעין.
בנוסף, הוא נתן משקל לניסיון ההסתרה.

מה טענו המערערים בערעור המנהלי

בערעור, המערערים תקפו את החלטה 5470.
שימו לב לטעות המספור בפסק הדין.
הערעור הזכיר לעיתים את מספר 5740.
אולם הרקע מתייחס להחלטה 5470.

המערערים טענו שרמ"י ננעלה מראש.
הם טענו שהיא לא שקלה בכנות.
לטענתם, רמ"י לא יישמה את פסק הדין הקודם.
הם הוסיפו טענת ניגוד עניינים.
לשיטתם, אותו גורם חזר מהחלטה קודמת.
עוד הם תקפו את ההסתמכות על המכירה.
הם תקפו גם את ההסתמכות על ההסתרה.
בנוסף, הם התנגדו לתחולת סעיף 2ה.
הם טענו גם לפגם בזכות הטיעון.
עוד נטענה טענת שיהוי נגד קביעת המחוזי.
לבסוף, הם תקפו שוב את פסק הפינוי.

מה קבע בית המשפט העליון בפסק הדין

בית המשפט העליון דחה את הערעור.
הוא עשה זאת בלי לבקש תשובה.
הוא הסתמך על תקנה 138(א)(1).
התקנה חלה מכוח תקנה 34(א).

השופט מינץ אימץ את קביעות המחוזי.
הוא קבע שלא נפל פגם המצדיק התערבות.
תחילה, הוא דחה את טענת ה"עמדה הנעולה".
לדבריו, התבטאות מאוחרת אינה מלמדת על נעילה.
הוא גם לא קיבל טענה לבחינה פורמלית בלבד.
בהקשר הזה, הוא התייחס לדברי באת-כוח רמ"י.
היא הסבירה את השלכות השיווק כ"פלושים".
עוד הודגש שמכרז על קרקע פנויה מושך יותר מציעים.
לכן, העליון דחה גם את טענת אי-היישום.

אחר כך, העליון דחה את טענת ניגוד העניינים.
הוא קבע שאין מניעה עקרונית.
אותו גוף מנהלי יכול לדון מחדש.
כך נכון במיוחד אחרי פסילת החלטה קודמת.
העליון לא מצא טעם להעברת הדיון.

בהמשך, העליון דחה את טענת הסתירה.
הוא קבע שהעתירה השלישית לא סתרה.
להפך, היא דרשה לבחון את משמעות הסיחור.
לכן, המחוזי פעל בהתאם לה.

בנוסף, העליון דחה את הטענה העובדתית.
הוא ציין שעסקת המכר אינה שנויה במחלוקת.
כמו כן, הוא קבע שהמחוזי בחן את הראיות.
הוא גם קבע שרמ"י נתנה להן משקל כדין.

לעניין סעיף 2ה, העליון עצר מוקדם.
הוא קבע שהטענה לא הועלתה במחוזי.
לכן, אין מקום לדון בה לראשונה.
הוא הוסיף הערה חשובה נוספת.
המערערים עצמם ביקשו במחוזי לפעול לפי הסעיף.

גם טענת זכות הטיעון נדחתה.
העליון קבע שהמערערים הגישו עמדה בכתב.
רמ"י עיינה בעמדה לפני ההחלטה.
לכן, העליון לא מצא פגם.

לבסוף, העליון אישר את מסקנת השיהוי.
הוא ציין שהמערערים החזיקו בהחלטה זמן רב.
הוא הוסיף שהמחוזי דן גם לגופו.
העליון דחה גם את הטענות נגד פסק הפינוי.
לדבריו, הפסק חלוט וההליך אינו מתאים.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין מחזק את שיקול הדעת של רמ"י.
הוא גם מחזק את משקלו של סעיף 2ה.
עוד הוא מדגיש את חשיבות הגילוי המלא.
בנוסף, הוא מזכיר את כוחו של שיהוי.
מי שמבקש לתקוף החלטה מנהלית צריך לפעול מהר.
פסק הדין גם מלמד על סופיות הדיון.
כאשר פסק דין חלוט, קשה מאוד לתקוף אותו.

סיכום

בית המשפט העליון דחה את הערעור כולו.
הוא ביטל גם את עיכוב הפינוי הארעי.
הדיון שנקבע לפברואר 2028 בוטל.
פסק הדין מדגיש עקביות, גילוי, ושיהוי.
הוא גם מדגיש זהירות בטענות חדשות בערעור.
מי שעוסק במקרקעין ציבוריים צריך להכיר היטב פסיקה כזאת.

צור קשר

רוצים ייעוץ בנושא? עברו לעמוד יצירת קשר.

גילוי נאות והערות

הפוסט מציג מידע כללי בלבד.
הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי.
יש לציין כי הפוסט לא משקף את כל הרגולציה שחלה והוא אינו ממצה את התחום.
המשרד לא ייצג בהליך.

ט.ל.ח.