ביום 9.9.2025 קבע בית המשפט לענייני משפחה (בהליך תמ"ש (ק' גת) 21024-09-20 י' נ' רשות מקרקעי ישראל) כי יש לדחות את תביעה שהגישו בני זוג כנגד אחיו של התובע ורשות מקרקעי ישראל, במסגרתה עתרו לחייב הנתבע 1 לאכוף ולקיים הסכם שכרת התובע עצמו עם הוריו המנוחים.

התובעים, בני הזוג, בנו בשנות ה-90 בית בשטח משק הוריו של התובע. בשנת 2001 נחתם הסכם משפחתי שקבע כי הבית שייך לתובעים בלבד, וכי הם רשאים לפצל את הבית והקרקע (כ-600 מ"ר) מהמשק על חשבונם בכל עת. עוד נקבע שאם ההורים ימכרו או יורישו את המשק – מקבל הזכויות יישא בעלויות הפיצול כתנאי לקבלת המשק.

בשנת 2013, לאחר הליכים משפטיים שהתנהלו, קיבל התובע ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע הפיצול וזאת מכוח ההסכם ופסק דין מוסכם בין הורי התובע לתובע ובת זוגו.

הנתבע 1 מונה בשנת 2018 כבן ממשיך במשק. בהתאם לכך, בפטירת ההורים המנוחים של הנתבע 1 והתובע – הזכויות במשק הועברו לנתבע 1.

התובעים טענו כי הם עדיין זכאים לפצל את המגרש מהנחלה ועל הנתבע 1 לשאת בעלויות הפיצול והכל בהתאם להסכם בין התובעים לבין ההורים המנוחים.

הנתבע 1 טען כי הוא לא צד להסכם ולכן אין לחייב אותו בעלויות הפיצול.

בית המשפט פסק כי דין התביעה להידחות. התובעים כשלו לשכנע כי יש לראות בנתבע 1 כמי שמחויב לשלם עבורם את עלויות פיצול ביתם מן המשק מכוח הוראות ההסכם ; כשלו ממתן הסבר של ממש לשיהוי ולהימנעותם מנקיטה בהליכים כנגד נתבע 1 עד לאחר פטירתו של המנוח ועת למעשה לא ניתן היה להעידו באשר להסכם ולהתנהלות הצדדים, אשר עומד להם לרועץ ;  ואף לא השכילו להבהיר את עילת תביעתם החוזית (להזכירנו – תביעה לאכיפת הסכם) כנגד מי שכלל לא היה צד להסכם.

משמעות הפסיקה הינה כי הסכמים בכל הקשור למגזר החקלאי צריכים להיות ברורים וכוללים מקרים ייחודיים שלא קיימים בתחומי משפט אחרים – דוגמת האפשרות למינוי בן ממשיך.

ניתן להתייעץ עם מחלקת דיני אגודות שיתופיות של משרדנו המלווה מושבים, בעלי זכויות במשקים ובני משפחה בעניינים אלה.