אגודה שיתופית, פסק בוררות וכספי פיצויים: החלטת רשמת האגודות השיתופיות באילניה

אגודה שיתופית, פסק בוררות, רשם האגודות השיתופיות וכספי פיצויים – מבוא

החלטה חדשה עוסקת במחלוקת פנימית באגודה שיתופית באילניה.
ההליך בחן פסק בוררות קודם שניתן בין הצדדים.
המחלוקת התמקדה בזכאות לכספי פיצויים שחולקו לחברים.
ההשגה הוגשה לרשמת האגודות השיתופיות לפי הפקודה.
ההכרעה חשובה לכל אגודה שיתופית ולכל חבר בה.

במרכז ההליך עמדה אגודת אילניה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ.
מן העבר השני עמד מר שמעון בן יעקב.
האגודה הגישה את ההשגה על פסק הבורר.
המשיב ביקש להותיר את פסק הבוררות על כנו.

סגנית רשמת האגודות השיתופיות, עו"ד יבינה זכאי-בראונר, נתנה את ההחלטה.
היא חתמה עליה ביום 11 באוגוסט 2026.
פסק הבוררות המקורי ניתן ביום 18 בפברואר 2026.
מספר ההליך הוא ת"ב 904/59/2025.

פרטי ההליך: מי הצדדים ומה ביקשה האגודה

האילניה היא אגודה שיתופית שפועלת בגליל התחתון.
המשיב מחזיק בזכויות במשק 116 ביישוב.
הוא התקבל כחבר אגודה בשנת 2003.
חברותו באגודה לא פקעה עד היום.

האגודה תקפה רק רכיב אחד בפסק הבוררות.
היא ביקשה לבטל חיוב של 74,500 ש"ח.
החיוב נגע לחלק המשיב בכספי פיצויים.
הפיצויים נבעו מהפקעת מקרקעין לצורך כביש 65.

מנגד, המשיב לא הגיש ערעור נגדי.
הוא גם לא תקף רכיבים שנדחו נגדו.
בדיון מיום 14 ביולי 2026 הוא אישר זאת.
לכן הדיון התמקד רק בכספי הפיצויים.

הרקע העובדתי: חברות באגודה, מגורים ורישום זכויות

המשיב רכש את הזכויות בנחלה בשנת 2002.
זמן קצר אחר כך האגודה קיבלה אותו לחברות.
לאחר מכן הוא שהה שנים רבות בחו"ל.
השהות נבעה מעיסוקו כספורטאי בנבחרת ישראל.

בין השנים 2003 עד 2017 הוא לא התגורר דרך קבע ביישוב.
בשנת 2017 הוא שב להתגורר שם קבוע.
האגודה עיבדה בתקופה הזאת את אדמות נחלתו.
היא גם הפיקה מהן הכנסות לקופתה.

בנוסף, על הנחלה רבץ חוב יחסי לרמ"י.
המשיב שילם את החוב בשנת 2012.
הוא סבר אז שהעברת הזכויות הושלמה.
אולם בפועל ההליך הושלם רק בראשית 2020.

באפריל 2019 האגודה חילקה כספי פיצויים לחבריה.
המשיב לא קיבל חלק מאותה חלוקה.
מכאן צמחה המחלוקת הכספית המרכזית.

פסק הבוררות: מה קיבל הבורר ומה דחה

הבורר שמע עדים, עיין במסמכים, ונתן פסק דין.
הוא קיבל את התביעה בחלקה בלבד.
תחילה הוא דחה את רכיב עיבוד האדמות.
הוא קבע כי רכיב זה התיישן.

הבורר קבע שעילת התביעה התגבשה שנים קודם לכן.
לכן חוק ההתיישנות חסם את התביעה.
הוא גם דחה טענה לעילה מתחדשת.
וכן קבע שהמשיב ידע על עיבוד הקרקעות.

לאחר מכן הבורר דחה שני רכיבים נוספים.
הוא דחה השבה של תשלום לרמ"י.
הוא דחה גם החזר עבור חוות דעת פרטית.
הבורר ראה בשניהם חיובים אישיים של המשיב.

מנגד, הבורר קיבל את רכיב כספי הפיצויים.
הוא חייב את האגודה לשלם 74,500 ש"ח.
הוא הוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאפריל 2019.
כלומר, ממועד החלוקה ועד התשלום בפועל.

טענות האגודה: למה ביקשה לבטל את החיוב

האגודה טענה שהמשיב לא זכאי למלוא זכויותיו הכלכליות.
היא נשענה על שני יסודות עיקריים.
ראשית, הוא לא התגורר באופן רציף ביישוב.
שנית, הוא לא השלים רישום זכויות ברמ"י עד 2020.

לטענת האגודה, הרישום המלא היווה תנאי מעשי לזכויות כלכליות.
לכן, לשיטתה, הוא לא זכאי לחלוקת 2019.
האגודה הוסיפה שטענה גם לקיזוז.
לדבריה, היא נתנה למשיב מטע זיתים במקום זכויות כספיות.

נוסף לכך, האגודה טענה שהבורר נתן משקל מופרז לחברות הפורמלית.
היא טענה גם שפסק הבוררות לא תאם את הראיות.
על בסיס אלה ביקשה תיקון או ביטול.

טענות המשיב: למה ביקש להשאיר את פסק הבוררות

המשיב טען שאין מקור לתנאי שהציגה האגודה.
לדבריו, התקנון לא מתנה זכויות ברישום מלא ברמ"י.
הוא הדגיש שחברות נקבעת לפי התקנון ופנקס החברים.
ולא לפי מועד השלמת רישום הזכויות.

עוד טען המשיב שהאגודה לא גרעה אותו מחברות.
היא גם לא קיבלה החלטה על פקיעת חברותו.
לכן, לשיטתו, היא מושתקת מהכחשת החברות.
הוא הוסיף שחברים אחרים קיבלו כספים למרות רישום חלקי.

באשר למטע הזיתים, המשיב דחה טענת קיזוז.
הוא טען שלא הסכים לוותר על זכויותיו הכספיות.
לדבריו, המטע מוזנח, לא רווחי, ושוויו לא הוכח.
המשיב ביקש לכן לדחות את ההשגה.

הכרעת סגנית הרשמת: למה ההשגה נדחתה

סגנית הרשמת דחתה את ההשגה במלואה.
היא הדגישה תחילה את גבולות הביקורת שלה.
לדבריה, היא לא יושבת כערכאת ערעור רגילה.
התערבות בפסק בורר תיעשה רק במקרים חריגים.

לאחר מכן היא בחנה את השאלה המרכזית.
השאלה נגעה לזכאות המשיב לכספי פיצויים.
היא קיבלה את קביעת הבורר לגבי עצם החברות.
לדבריה, רק הליך פורמלי יכול להפקיע חברות.

ההחלטה קבעה שלא היה הליך כזה בענייננו.
מכאן, המשיב נשאר חבר אגודה לכל דבר.
היא גם קבעה שאין החלטה כתובה של האגודה.
כלומר, אין בסיס פורמלי לתנאי הרישום שטענה האגודה.

סגנית הרשמת הוסיפה נקודה חשובה נוספת.
חברים אחרים קיבלו פיצויים למרות רישום לא מושלם.
ממצא זה החליש את טענת הנוהג שהציגה האגודה.
הוא גם חיזק טענה של הפליה לרעה.

מטע הזיתים, הקיזוז והקשיים הראייתיים

ההחלטה דחתה גם את טענת מטע הזיתים.
תחילה היא הצביעה על סתירה פנימית בטיעון.
מצד אחד, האגודה כפרה בזכאות המשיב לכספים.
מצד שני, היא ביקשה לקזז אותם במטע.

מעבר לכך, ההחלטה מצאה חוסר הוכחה ממשי.
האגודה לא פירטה את מיקום המטע וגודלו.
היא גם לא הוכיחה את מצבו או רווחיותו.
לא הוגשה שמאות מוסמכת לשוויו.

בנוסף, לא הוצג מסמך כתוב על הסכמה לקיזוז.
לא הוצג גם בסיס מוסדי להעברת נכס כזה.
לכן סגנית הרשמת דחתה את הטענה.
היא אף ציינה פרוטוקול שתומך בהפרדה בין הדרישות.

התוצאה הסופית: פסק הבוררות נשאר בתוקף

בסוף ההחלטה נדחתה ההשגה סופית.
סגנית הרשמת אישרה את פסק הבורר במלואו.
האגודה חויבה לשלם למשיב 74,500 ש"ח.
לסכום נוספו ריבית והצמדה מיום 1.4.2019.

נוסף לכך, האגודה חויבה בהוצאות ההליך.
ההוצאות הועמדו על 2,000 ש"ח.
עליה לשלם אותן בתוך 30 ימים.
אחרת, גם סכום זה יישא ריבית והצמדה.

מה אפשר ללמוד מההחלטה על אגודה שיתופית ופסק בוררות

ההחלטה מחזקת את חשיבות התקנון וההחלטות הפורמליות.
היא מבהירה שלא מוסיפים תנאים בדיעבד לזכויות חבר.
היא גם מדגישה את משקל פנקס החברים.
וכן את הצורך בשוויון בין חברי אגודה שיתופית.

במקביל, ההחלטה מזכירה את גבולות ההתערבות בפסק בוררות.
מי שמגיש השגה צריך להראות טעות מהותית.
לא די בחוסר הסכמה עם המסקנה העובדתית.
כאן הרשמת לא מצאה עילה כזאת.

צור קשר

רוצים ייעוץ בנושא? עברו לעמוד יצירת קשר.

גילוי נאות והערות

הפוסט מציג מידע כללי בלבד.
הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי.
יש לציין כי הפוסט לא משקף את כל הרגולציה שחלה והוא אינו ממצה את התחום.
המשרד לא ייצג בהליך זה.
ט.ל.ח.