פסק דין אגודה שיתופית: דחיית השגה על פסק בורר בסכסוך נחלה במושב ציפורי

פסק דין אגודה שיתופית, פסק בורר, זכויות בנחלה ובוררות אגודות שיתופיות

מדובר בסכסוך מורכב וישן.
הסכסוך נסב על זכויות נטענות בנחלה במושב ציפורי.
ההליך התנהל במסגרת דיני אגודות שיתופיות.
ההכרעה עוסקת גם בפסק בורר ובהשגה עליו.

ארבע מילות המפתח בפוסט הן אלה:
פסק דין אגודה שיתופית.
פסק בורר.
זכויות בנחלה.
בוררות אגודות שיתופיות.

מילות מפתח אלה מתאימות היטב לתוכן ההחלטה.
הן גם משקפות את מוקד המחלוקת המשפטית.
החלטה זו ניתנה בהליך השגה על פסק בורר.
המשיגים ביקשו לבטל את פסק הבוררות.
הרשמת דחתה את ההשגה במלואה.

פרטי ההליך: מי הצדדים, מי הכריע, ומתי ניתנה ההחלטה

ההליך התנהל בפני סגנית רשמת האגודות השיתופיות.
מקבלת ההחלטה היא עו"ד יבינה זכאי-בראונר.
ההחלטה ניתנה בירושלים ביום 21 ביולי 2026.
מספר ההליך הוא ת"ב 1042/5/2025.

המשיגים היו עיזבון המנוח שלמה חביבי ז"ל.
היורשים פעלו באמצעות שושנה ביטון, אליהו אביב ורינה שיצר.
המשיבה הייתה ציפורי מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ.
מדובר באגודה שיתופית הרשומה כאג"ש מספר 570010421.

הבורר שמונה בסכסוך היה עו"ד גיל עוז.
הרשמת מינתה אותו ביום 10.2.2025.
המינוי נעשה לפי סעיף 52(2) לפקודה.
פסק הבורר ניתן ביום 31.12.2025.

הרקע העובדתי: מה טענו היורשים לגבי זכויות בנחלה

היורשים טענו לזכויות במשק מספר 15 במושב.
לטענתם, המנוח התגורר במושב בשנותיו הראשונות.
הם טענו שהמנוח ניהל משק חקלאי פעיל.
הם הוסיפו שהמנוח הפעיל מחלבה ורפת.
לדבריהם, פרנסתו הגיעה מפעילות זו במשך שנים.

היורשים טענו גם לחברות של המנוח באגודה.
הם טענו שהחזיק בנחלה מספר 15.
לשיטתם, הזכויות לא נגרעו ממנו מעולם.
לכן, לטענתם, הזכויות עברו לעיזבון וליורשים.

היורשים העלו גם טענת נאמנות.
הם טענו להסכם בעל פה עם האגודה.
הם ביקשו לראות באגודה נאמן של הקרקע.
בנוסף, הם טענו לזכויות שביושר.
עוד הם ניסו להדוף את טענת ההתיישנות.

טענות האגודה: אין חברות, אין רישום, ואין זכויות בנחלה

האגודה דחתה את הטענות כולן.
היא טענה שהמנוח לא היה חבר אגודה מעולם.
כמו כן, היא טענה שלא הוקצו לו זכויות בנחלה.
היא הוסיפה ששמו לא נרשם בפנקס החברים.
עוד טענה שאין רישום על שמו ברמ"י.
גם בסוכנות היהודית לא נמצא תיק מתיישב.

האגודה טענה שהמנוח עזב את המושב בשנות השבעים.
היא טענה שהוא עבר להתגורר בנוף הגליל.
האגודה הוסיפה שהמשפחה לא שמרה קשר רציף.
לטענתה, היורשים פנו לראשונה רק בשנת 2023.
היא גם טענה לנזק ראייתי כבד.

האגודה הדגישה נקודה נוספת.
לטענתה, אין כלל משק מספר 15 במושב.
היא הוסיפה שאין נחלות פנויות להקצאה.
עוד טענה שאין לה סמכות להקצות נחלות.
לשיטתה, רמ"י או הסוכנות הן הגורמים הרלוונטיים.

פסק הבורר: דחיית התביעה וקבלת עמדת האגודה

הבורר דחה את תביעת המשיגים.
הוא קיבל את עמדת האגודה במלואה.
הוא חייב את המשיגים בהוצאות של 8,500 ש"ח.

הבורר קבע שלא הוכחה חברות באגודה.
הוא קבע שלא הוכחו זכויות בנחלה.
הוא בחן רשימה אחת בלבד כראיה מרכזית.
ברשימה הופיע שם המנוח ליד "משק 15".
אולם, שמו הופיע עם קו מחיקה ברור.

הבורר קבע שחזקת התקינות של פנקס החברים חלה.
לכן, הנטל עבר למשיגים להפריך את הרישום.
הם לא עמדו בנטל הזה.

הבורר דחה גם את טענת הנאמנות.
הוא קבע שלא הוכח חוק או הסכם מתאים.
הוא דחה גם את טענת ההודאה וההדחה.
בנוסף, הוא קיבל את טענת ההתיישנות.

החלטת הרשמת: למה ההשגה על פסק הבורר נדחתה

הרשמת אישרה את פסק הבורר.
היא קבעה שאין מקום להתערבות.
כמו כן, היא הסבירה שתפקידה אינו לברר מחדש את הסכסוך.
היא בוחנת טעויות מהותיות, חריגה מסמכות, או עיוות דין.

תחילה, הרשמת דחתה את טענת חוסר הסמכות.
היא ציינה שהצדדים הסכימו פעמיים לבוררות.
הם הסכימו בבית המשפט להעביר את הסכסוך לבורר.
אחר כך, הם חתמו גם על כתב בוררות.
לכן, הבורר קנה סמכות כדין.
הרשמת אף קבעה שקיים השתק ומניעות דיונית.

אחר כך, הרשמת בחנה את הראיות.
היא ציינה שהראיה המרכזית הייתה אותה רשימה ישנה.
היא הדגישה שלא התנהל הליך הוכחות מלא.
הצדדים עצמם הסכימו להסתפק בסיכומים כתובים.

זכויות בנחלה: מה קבעה הרשמת לגבי חברות והקניית זכויות

הרשמת קבעה שהיורשים לא הוכיחו זכות משפטית בנחלה.
היא הדגישה שמגורים ועבודה חקלאית אינם מספיקים לבדם.
הזכות בנחלה אינה קמה מעצם מגורים במושב.
הזכות נובעת מהקצאה של הגורמים המוסמכים.
הגורמים האלה הם האגודה, רמ"י והסוכנות.

הרשמת מצאה חוסר בראיות מהותיות.
לא הוצגה החלטת קבלה כחבר אגודה.
כמו כן, לא הוצגה החלטת הקצאת נחלה.
לא הוצגו מסמכים מרמ"י או מהסוכנות.
גם לא הוצגה עדות מתאימה מטעם אדם כלשהו.

הרשמת הוסיפה קביעה מעשית חשובה.
יורש אינו יכול לרשת זכות שלא הוכחה למוריש.
משום כך, הטענה לכניסה בנעלי המנוח נדחתה.

נטל ההוכחה: למה הרשמת לא העבירה אותו לאגודה

הרשמת דחתה את טענת היפוך הנטל.
היא חזרה על כלל היסוד.
המבקש להכיר בזכות צריך להוכיח אותה.
כאן, היורשים ביקשו הכרה בזכות בנחלה.
לכן, הנטל רובץ עליהם.

הרשמת דחתה גם את הטענה על הסתרת מסמכים.
היא קבעה שלא הוכח תיק מתיישב בעניינו של המנוח.
היא גם קבעה שלא הוכחה השמדה בחוסר תום לב.
בנוסף, היא ציינה שלא נמצא תיעוד גם ברמ"י ובסוכנות.

נאמנות, זכויות שביושר והתיישנות: מה נדחה בהחלטה

הרשמת דחתה את טענות הנאמנות.
היא קבעה שיחסי נאמנות אינם יוצרים זכות יש מאין.
קודם צריך להוכיח זכות מהותית קיימת.
במקרה הזה, הזכות לא הוכחה כלל.

הרשמת דחתה גם את טענת הזכויות שביושר.
לדבריה, זכויות שביושר אינן תחליף להוכחת הזכות.
היא דחתה גם את הנאמנות הקונסטרוקטיבית.
היא קבעה שהדוקטרינה לא עוקפת את ההסדרים החלים.

גם טענת ההתיישנות לא סייעה למשיגים.
הרשמת קבעה שגם בחלופה המקלה חלפו כ-40 שנים.
לדבריה, תקופה זו חורגת בהרבה מ-25 שנים.
היא ציינה שהיורשים ידעו על הקרקע לאורך השנים.
לכן, היא דחתה את הטענה לגילוי מאוחר.

סוף דבר: דחיית ההשגה והוצאות נוספות

בסופו של דבר, הרשמת דחתה את ההשגה.
היא הותירה את פסק הבורר על כנו.
היא חייבה את המשיגים בהוצאות נוספות.
הסכום שנפסק בהשגה עומד על 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
חיוב זה נוסף לחיוב שפסק הבורר קודם לכן.

פסק הדין מדגיש מסר ברור.
טענה לזכויות בנחלה דורשת תשתית ראייתית מסודרת.
מגורים בעבר, זיקה רגשית וביקורים אינם מספיקים.
גם טענות נאמנות אינן מחליפות הקניה משפטית מוכחת.

צור קשר

רוצים ייעוץ בנושא? עברו לעמוד יצירת קשר.

גילוי נאות והערות

הפוסט מציג מידע כללי בלבד.
הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי.
יש לציין כי הפוסט לא משקף את כל הרגולציה שחלה והוא אינו ממצה את התחום.
המשרד לא ייצג בהליך זה.

ט.ל.ח.