תובענה ייצוגית בנושא תעריפי מים במושב: בית המשפט דחה את בקשת האישור

פסק דין חדש על ניהול משק מים, אגודות שיתופיות וכללי המים

במסגרת תובענה ייצוגית בנושא תעריפי מים ניתן לאחרונה פסק דין.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עוסק בשאלה ממוקדת.
האם חברה פרטית לניהול משקי מים נחשבת "ספק מקומי".
אם כן, חלים עליה כללי המים.
אם לא, נשמט בסיס מרכזי מבקשת האישור.

מדובר בת"צ 21042-01-22.
פסק הדין ניתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
השופט שדן בהליך הוא שמואל בורנשטין.
פסק הדין ניתן ביום 26.3.2026.

מה ביקשו המבקשים?

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית.
הבקשה הוגשה נגד חברה פרטית ומנהלה.
לפי הנטען, החברה מנהלת משקי מים עבור ספקי מים מקומיים.
הדבר כולל גם את היישוב מנות.
המבקשים טענו לגביית יתר של תעריפי מים.
הם טענו גם לגביית סכומים נוספים, שלטענתם נגבו שלא כדין.

לפי הבקשה, על המשיבה חלים כללי המים.
זאת, משום שלטענת המבקשים היא "ספק מקומי".
עוד נטען כי נגבו תשלומים ביתר.
הבקשה הפנתה גם להליך ייצוגי קודם ולהסדר פשרה שאושר בו.
נוסף על כך, נטענו חיובים בגין "ביטוח מונה".
נטענו גם חיובים בגין "גינון ציבורי".
כן נטענה גביית ריבית חודשית בניגוד לכללי המים.
לבסוף נטענו חיובים ביתר גם בתקופת הקורונה.

מה טענו המשיבים?

המשיבים התנגדו לבקשת האישור.
הם העלו שתי טענות מרכזיות.
הראשונה, שהמשיבה אינה "ספק מקומי".
לשיטתם, הספקים המקומיים הם האגודות השיתופיות.
המשיבה, כך נטען, היא קבלן משנה בלבד.
מכאן, לשיטתם, כללי המים אינם חלים עליה.
השנייה, שהאגודות השיתופיות רשאיות לפעול לפי החלטותיהן הפנימיות.

עמדת רשות המים הייתה מרכזית

בהמשך ההליך הוגשה עמדת רשות המים.
עמדה זו הוגשה ביום 1.12.2024.
רשות המים הדגישה נקודה ברורה מאוד.
המשיבה אינה ספק מים או ספק מקומי לפי הדין.
הנימוק היה פשוט.
המשיבה לא קיבלה רישיון לאספקת מים מרשות המים.
לכן, לשיטת הרשות, היא אינה כפופה כשלעצמה לכללי המים.

הרשות גם הבהירה מיהו הגורם האחראי.
בעל הרישיון, כמו אגודה או ועד מקומי, כפוף לכללי המים.
עליו גם לוודא שגורם השירות מטעמו יעמוד בכללים.
עוד הובהר כי התקשרות עם גורם פרטי אינה מסירה אחריות מהספק המקומי.

בית המשפט אימץ את עמדת רשות המים

בית המשפט קבע כי עמדת רשות המים מקובלת עליו.
לכן, נקבע כי המשיבה אינה "ספק מים" או "ספק מקומי".
מכאן גם נקבע שהיא אינה כפופה לכללי המים.
זו הייתה קביעה מרכזית בפסק הדין.

בית המשפט הסביר כי זהו גם לב המחלוקת.
לדבריו, הטענה המרכזית בבקשת האישור הייתה שהמשיבה היא "ספק מקומי".
לכן, אם הטענה הזו אינה מתקבלת, נפגע יסוד מרכזי בבקשה.
בהמשך לכך נקבע כי לא קיימת למבקשים עילת תביעה טובה נגד המשיבים.

האם המשיבה קיבלה האצלת סמכות מהאגודות?

המבקשים ניסו לטעון שהמשיבה ממלאת את תפקידי האגודות.
לטענתם, מכאן נובע שהיא עצמה "ספק מקומי".
בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו.

פסק הדין הבחין בין האצלת סמכות לבין הסתייעות באחר.
לפי בית המשפט, לא ניתן לראות במשיבה כמי שהואצלה לה הסמכות.
ראשית, נקבע שספק אם אגודה בכלל רשאית להאציל סמכות כזו.
הטעם לכך נעוץ ברישיון.
רישיון אספקת המים ניתן לאגודה, ולא למשיבה.

שנית, בית המשפט בחן את ההסכם בין מושב מנות למשיבה.
לפי פסק הדין, האגודה לא העבירה למשיבה שיקול דעת כספק מקומי.
בוודאי שלא הועבר למשיבה שיקול דעת לגבי תעריפי המים.
התעריפים נקבעו בהסכם עצמו.
לכן, נקבע שהמשיבה אינה רשאית לגבות סכום אחר.

אז מהי המשיבה לפי פסק הדין?

בית המשפט קבע כי המשיבה היא גורם מסייע לאגודה.
היא אינה ספק מים במקומה של האגודה.
בהמשך לכך נקבע כי המשיבה היא חברה פרטית לכל דבר ועניין.
השירות שהיא נותנת הוא לאגודות השיתופיות.
הוא אינו ניתן לצרכני המים עצמם.
לפי פסק הדין, אם קיימת טענה לגבי תעריפים, יש להפנותה לאגודות.
ואולם, המבקשים הגישו את ההליך נגד המשיבים בלבד.

מה קבע בית המשפט לגבי ההליך הייצוגי הקודם?

בית המשפט התייחס גם לטענה הנוגעת להסדר הפשרה בהליך קודם.
נקבע כי העילה הזו אינה מתאימה להתברר בהליך הייצוגי החדש.
אם אכן קיימת הפרה של ההסדר הקודם, הדרך היא אחרת.
על המבקשים להגיש בקשה מתאימה במסגרת ההליך הקודם.
לא נכון לפתוח לשם כך הליך ייצוגי חדש.

עם זאת, בית המשפט ציין קושי מסוים שנוצר מההליך הקודם.
אם המשיבה טוענת כיום שאינה ספק מקומי, עלתה שאלה מדוע הגיעה אז לפשרה.
בסופו של דבר, תשובות המשיב 2 הניחו את דעת בית המשפט.
נקבע כי הסדר הפשרה הקודם התייחס רק לצרכני יישובים שאינם מתוכננים.
לעומת זאת, צרכני יישובים מתוכננים לא נכללו בקבוצת הזכאים.
בית המשפט הוסיף כי מדובר ממילא בהסדר פשרה.
לכן, אין בו כדי ללמד שהמשיבה הסכימה שהיא "ספק מקומי".

בית המשפט העיר גם על המושבים והקיבוצים

פסק הדין כלל גם הבחנה רלוונטית למרחב הכפרי.
בית המשפט ציין כי ביישובים מתוכננים, ובהם מושבים וקיבוצים, האגודה השיתופית עלולה לשמש הכתובת העיקרית, אם לא הבלעדית, לטענות על גביית יתר בגין מים.

מה הייתה התוצאה?

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את בקשת האישור.
הוא קבע כי די במסקנות האמורות כדי לדחות את ההליך.
עוד נפסק כי המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך 20,000 ש"ח.

פסק הדין מחדד נקודה חשובה.
כאשר הטענה מבוססת על תחולת כללי המים, יש חשיבות מכרעת לשאלה מיהו הספק המקומי לפי הדין.
במקרה הזה, בית המשפט קבע שהמשיבה אינה הספק המקומי.
ומכאן נדחתה בקשת האישור.

יש לכם שאלה על אגודה שיתופית, חיובי מים או הליך ייצוגי? מומלץ לקבל ייעוץ משפטי פרטני לפי נסיבות המקרה.

גילוי נאות

הפוסט אינו מהווה ייעוץ משפטי.
המידע בו כללי בלבד.
כל מקרה דורש בחינה משפטית פרטנית.

משרדנו לא ייצג בהליך המפורט בפוסט.